מבעד לקיר הזיכרונות, חגי שגב

Go back

הצעה לפרויקט אמנות מולטידיציפלינרי

אוצר חגי שגב

הצעה למוזיאון פתח תקווה לאמנות

  1. רקע ורעיון

פעמים רבות זיכרונות הם המניע ליצירה אמנותית. אולם, מתי מהווים הזיכרונות הללו קיר אטום, שכמעט ואין אפשרות לחדור מבעדו, וכיצד אם בכלל ניתן בכל זאת לחדור ולו בצורה מטפורית.

הפרויקט המוצע של בל שפיר מנסה לבדוק בדיוק את הנקודות הללו. עבור רבים מאיתנו, סיפור זיכרונות המשפחה הוא אתגר לצלוח אותו. יש להתגבר על מחסומים אישיים, מחסומים של יחסים עם ההורים, נקודות רגישות שקשה לדבר עליהן ואלה מצויות בכל משפחה ומשפחה.

שנים רבות עסקה בל שפיר באמנות שמתמודדת עם בריאתה של יצירת האמנות, חשיבה על מקורות היצירה שלה מנקודת מבט של מתבוננת ומנתחת תהליכים ותוצאות. לאורך יצירתה עסקה בלידה, במחקרים מדעיים והמראה האמנותי, צמיחה של אורגניזמים ועוד.

אירועים אישיים מהשנים האחרונות (מות ההורים, האחות והתפתחות אישית) עוררו בה צורך לחזור ולהתמודד עם הסיפורים האישיים של קורות משפחתה וכיצד אלה מופיעים ביצירתה האמנותית.

  1. הפרויקט

הצעת פרויקט של מיזוג מדיומים אמנותיים לכדי יצירה מאתגרת וחדשה המתייחסת לסיפור התבגרות ובעיקר בחיפוש אחר הזיכרון שמבעד לקיר בביטוי האמנותי. 

האמנות יוצרת עקבות. העקבות נולדים מתוך תהליכים של חיפוש וחפירה בזיכרון האישי של האמנית. בל שפיר חזרה מבית ההורים בגרמניה עם אלבומי המשפחה, עשרות שנים לאחר שלא דפדפה בהם. ההורים, נמנעו מלספר, וכך נותרו רק התצלומים כעדויות לסיפורים שהתרחשו בעבר.

ערימות התצלומים הישנים נשפכו על שולחן העבודה. הם מוינו, ומתוכם נבחרו כמה שאותם העתיקה שפיר מבעד לנייר שרטוט שקוף חלקית. הדימויים הישנים הפכו לשרטוטי עבר בצורת קולאז’ על פני הגליונות. בהמשך, השרטוטים הפכו לעבודות אנימציה בטכניקת Stop motion. אנימציה זו הוקרנה על הקירות ומכאן התעורר הרעיון לצור מופע תנועה על גבי האנימציה המוקרנת. 

שפיר נכנסה לתהליך עבודה שכמותו לא עשתה קודם לכן. מאמנית ויזואלית היא עברה להתנסות באמנות התנועה בחלל – עולם חדש ומלא אתגרים חדשים עבורה. תוך התייעצות עם אמני אנימציה, סאונד ותנועה, נולדה עבודה חדשה בחלל ובהקרנה.

במהלך היצירה מנסה דמותה של האמנית לחדור אל מבעד לדימויים מתוך התצלומים והאלבומים והם מוקרנים על הקירות. הדימויים של שרטוטי הסצנות מתעוררות לחיים מתוך האלבומים הם כמו זיכרונות מעורפלים, שאיתם מנסה האמנית לחבור מחדש. זוהי מעין חזרה אל רחם המשפחה. ניסיון לחזור אל זמנים אבודים, להשתלב איתם ולחיות אותם מחדש, או לפחות לנסות ולהבין את הצפון בהם. מעבר לחיים מחדש, יש כאן בעיקר ניסיון להבין את מה שהיה. החיפוש הזה אחר הבנה הוא גם ניסיון להבין את המצב הנוכחי של הקיום האישי שלה.

הצילומים הם סיפור המסגרת. אולם בין כל הסיפורים מתקיים גם החלל, הריק, שאותו מנסה עבודת האמנות החדשה למלא. 

שפיר מזמינה את הצופה לחבור אליה ולנסות לחדור אל מבעד להיסטוריה האישית שלו, אם דרך החדירה אל מבעד לקיר או מבעד לדימויים. ישנה כמובן גם האפשרות שכל צופה יעלה את הסיפור שלו ויוסיף אותו לעבודה שעל הקיר.

הצעה לפרויקט אמנות מולטידיציפלינרי

אוצר חגי שגב

הצעה למוזיאון פתח תקווה לאמנות

  1. רקע ורעיון

פעמים רבות זיכרונות הם המניע ליצירה אמנותית. אולם, מתי מהווים הזיכרונות הללו קיר אטום, שכמעט ואין אפשרות לחדור מבעדו, וכיצד אם בכלל ניתן בכל זאת לחדור ולו בצורה מטפורית.

הפרויקט המוצע של בל שפיר מנסה לבדוק בדיוק את הנקודות הללו. עבור רבים מאיתנו, סיפור זיכרונות המשפחה הוא אתגר לצלוח אותו. יש להתגבר על מחסומים אישיים, מחסומים של יחסים עם ההורים, נקודות רגישות שקשה לדבר עליהן ואלה מצויות בכל משפחה ומשפחה.

שנים רבות עסקה בל שפיר באמנות שמתמודדת עם בריאתה של יצירת האמנות, חשיבה על מקורות היצירה שלה מנקודת מבט של מתבוננת ומנתחת תהליכים ותוצאות. לאורך יצירתה עסקה בלידה, במחקרים מדעיים והמראה האמנותי, צמיחה של אורגניזמים ועוד.

אירועים אישיים מהשנים האחרונות (מות ההורים, האחות והתפתחות אישית) עוררו בה צורך לחזור ולהתמודד עם הסיפורים האישיים של קורות משפחתה וכיצד אלה מופיעים ביצירתה האמנותית.

  1. הפרויקט

הצעת פרויקט של מיזוג מדיומים אמנותיים לכדי יצירה מאתגרת וחדשה המתייחסת לסיפור התבגרות ובעיקר בחיפוש אחר הזיכרון שמבעד לקיר בביטוי האמנותי. 

האמנות יוצרת עקבות. העקבות נולדים מתוך תהליכים של חיפוש וחפירה בזיכרון האישי של האמנית. בל שפיר חזרה מבית ההורים בגרמניה עם אלבומי המשפחה, עשרות שנים לאחר שלא דפדפה בהם. ההורים, נמנעו מלספר, וכך נותרו רק התצלומים כעדויות לסיפורים שהתרחשו בעבר.

ערימות התצלומים הישנים נשפכו על שולחן העבודה. הם מוינו, ומתוכם נבחרו כמה שאותם העתיקה שפיר מבעד לנייר שרטוט שקוף חלקית. הדימויים הישנים הפכו לשרטוטי עבר בצורת קולאז’ על פני הגליונות. בהמשך, השרטוטים הפכו לעבודות אנימציה בטכניקת Stop motion. אנימציה זו הוקרנה על הקירות ומכאן התעורר הרעיון לצור מופע תנועה על גבי האנימציה המוקרנת. 

שפיר נכנסה לתהליך עבודה שכמותו לא עשתה קודם לכן. מאמנית ויזואלית היא עברה להתנסות באמנות התנועה בחלל – עולם חדש ומלא אתגרים חדשים עבורה. תוך התייעצות עם אמני אנימציה, סאונד ותנועה, נולדה עבודה חדשה בחלל ובהקרנה.

במהלך היצירה מנסה דמותה של האמנית לחדור אל מבעד לדימויים מתוך התצלומים והאלבומים והם מוקרנים על הקירות. הדימויים של שרטוטי הסצנות מתעוררות לחיים מתוך האלבומים הם כמו זיכרונות מעורפלים, שאיתם מנסה האמנית לחבור מחדש. זוהי מעין חזרה אל רחם המשפחה. ניסיון לחזור אל זמנים אבודים, להשתלב איתם ולחיות אותם מחדש, או לפחות לנסות ולהבין את הצפון בהם. מעבר לחיים מחדש, יש כאן בעיקר ניסיון להבין את מה שהיה. החיפוש הזה אחר הבנה הוא גם ניסיון להבין את המצב הנוכחי של הקיום האישי שלה.

הצילומים הם סיפור המסגרת. אולם בין כל הסיפורים מתקיים גם החלל, הריק, שאותו מנסה עבודת האמנות החדשה למלא. 

שפיר מזמינה את הצופה לחבור אליה ולנסות לחדור אל מבעד להיסטוריה האישית שלו, אם דרך החדירה אל מבעד לקיר או מבעד לדימויים. ישנה כמובן גם האפשרות שכל צופה יעלה את הסיפור שלו ויוסיף אותו לעבודה שעל הקיר.