מה צבע העיניים של אבי? – רותי חינסקי אמיתאי

Go back

השאלה “מהו צבע העיניים של אבי?” שהיא גם כותרת העבודה, קשורה לדפוס של ביטוי גופני מוחצן של השפלת מבט, כתגובה לאי נוחות נפשית הנובעת מרגשות ותחושות חבויים של יראה, חרדה, בושה, אשמה ואף כעס כבוש שחש הסובייקט, לנוכח מראה, מעשה או אפילו מחשבה, בלבד, שאינם עולים בקנה אחד עם מה שנראה כמצופה ממנו במערכת חברתית נתונה וקשיחה. 

תגובה גופנית זו של השפלת המבט סוטה מנקודת האיזון האופקית, המתקיימת בקשר עין הנוצר בהתבוננות ישירה זה אל זה. ההגנה לכאורה שמייצרת לעצמה תגובה זו, מעידה על הניסיון שנכשל לערער על הסדר ההיררכי הקיים. אך בה בעת הכישלון מציף על פני השטח את ההתנגדות הסמויה ואת ההשלכות המדכאות של מנגנונים המטילים סנקציות היוצרות לחץ פסיכולוגי למי שמעז לפרוץ את הגבולות ולהישיר את מבטו לאמת.    

העיניים הפורצות למסך, בזו אחר זו, כישויות אוטונומיות של מבטים מטרידים ומרתיעים, מתנהלות במתח שבין המבט העצום לפקוח, בין הכנוע למתמרד, בין המדוכא לנלחם ובין המוסתר לחשוף. בין העין המוגנת לכאורה מתחת לשכבת העור העבה המנסה להסתיר את המבט לבין ההתעקשות והמאמץ הגופני והנפשי הנדרש  להסיר  את השכבה המגנה ולהתגבר על הכוחות המבקשים להסתיר את המבט ולהיפקח. העין הפעורה והמישירה את מבטה בחלל, כהפרעה מאיימת , היא אמנם פגיעה וחסרת הגנה לחלוטין, אולם בכוחה לחדור למרחבים  אסורים, לכאורה, המוסתרים ומורחקים על ידי מנגנוני כוח חברתיים ופוליטיים היוצרים את ההפרדות, ההגבלות וההשתקות. 

העבודה מצביעה על המתח השרוי בין המאמץ לדלדל את כוחו של היחיד להתבונן נכוחה במציאות ולגרום לו להתכנס פנימה אל עצמו, באמצעות סנקציות הדוחקות לעבר תחומי הסכנה, האשמה והחטא את כל מה שחורג מהאינטרסים של מוקדי כוח היוצרים את המבנים החברתיים המעוורים את המבט, לבין הניסיון העיקש והמתמיד לערער ולחתור תחת מוקדי הכוח מתוך תקווה לחולל שינוי.  

רותי חינסקי אמיתאי

השאלה “מהו צבע העיניים של אבי?” שהיא גם כותרת העבודה, קשורה לדפוס של ביטוי גופני מוחצן של השפלת מבט, כתגובה לאי נוחות נפשית הנובעת מרגשות ותחושות חבויים של יראה, חרדה, בושה, אשמה ואף כעס כבוש שחש הסובייקט, לנוכח מראה, מעשה או אפילו מחשבה, בלבד, שאינם עולים בקנה אחד עם מה שנראה כמצופה ממנו במערכת חברתית נתונה וקשיחה. 

תגובה גופנית זו של השפלת המבט סוטה מנקודת האיזון האופקית, המתקיימת בקשר עין הנוצר בהתבוננות ישירה זה אל זה. ההגנה לכאורה שמייצרת לעצמה תגובה זו, מעידה על הניסיון שנכשל לערער על הסדר ההיררכי הקיים. אך בה בעת הכישלון מציף על פני השטח את ההתנגדות הסמויה ואת ההשלכות המדכאות של מנגנונים המטילים סנקציות היוצרות לחץ פסיכולוגי למי שמעז לפרוץ את הגבולות ולהישיר את מבטו לאמת.    

העיניים הפורצות למסך, בזו אחר זו, כישויות אוטונומיות של מבטים מטרידים ומרתיעים, מתנהלות במתח שבין המבט העצום לפקוח, בין הכנוע למתמרד, בין המדוכא לנלחם ובין המוסתר לחשוף. בין העין המוגנת לכאורה מתחת לשכבת העור העבה המנסה להסתיר את המבט לבין ההתעקשות והמאמץ הגופני והנפשי הנדרש  להסיר  את השכבה המגנה ולהתגבר על הכוחות המבקשים להסתיר את המבט ולהיפקח. העין הפעורה והמישירה את מבטה בחלל, כהפרעה מאיימת , היא אמנם פגיעה וחסרת הגנה לחלוטין, אולם בכוחה לחדור למרחבים  אסורים, לכאורה, המוסתרים ומורחקים על ידי מנגנוני כוח חברתיים ופוליטיים היוצרים את ההפרדות, ההגבלות וההשתקות. 

העבודה מצביעה על המתח השרוי בין המאמץ לדלדל את כוחו של היחיד להתבונן נכוחה במציאות ולגרום לו להתכנס פנימה אל עצמו, באמצעות סנקציות הדוחקות לעבר תחומי הסכנה, האשמה והחטא את כל מה שחורג מהאינטרסים של מוקדי כוח היוצרים את המבנים החברתיים המעוורים את המבט, לבין הניסיון העיקש והמתמיד לערער ולחתור תחת מוקדי הכוח מתוך תקווה לחולל שינוי.  

רותי חינסקי אמיתאי